מאוד לא רלוונטי עדיין בעיניי, 
ובכל זאת, כשמצאתי אצל אייל לינק לפוסט הזה, Read This Before Sending Free Stuff for Bloggerss, חשבתי שזו יכולה להיות נקודת פתיחה טובה לתקופה בה נראה שחברות פרסום מתעניינות בבלוגים וברשת (ה"חברתית") ככלי פרסום.
רוהיט, כותב הקטע, מספר איך כתב אצלו פוסט על מותגים שהוא נאמן להם. בעקבות הפוסט יצרו איתו קשר אנשי יח"צ מאחת החברות שכתב עליהן, והציעו לשלוח לו ערכת מוצרים שלהם. הוא בתמורה הסכים לקבל אותם אבל ציין שאם וכאשר יכתוב את מחשבותיו עליהם אצלו בבלוג, הוא לאו דווקא מבטיח שהן יהיו חיוביות.
מפה לשם, הוא חולק מספר רעיונות לאלו שמעוניינים לשלוח מוצרים חינם לבלוגרים ואין ספק – מדובר על רעיונות טובים. בלוגרים מוערכים מאוד הם כלי מעולה לפרסום, שממתבסס על השיטה הידועה של פרסום מפה-לאוזן. לדעתי הרעיונות שהעלה באמת יכולות ליצור דרך טובה לגשת לעניין עם מינימום נפגעים – מצד הבלוגר ומצד החברה שרוצה שיזכירו את שמה. שניים מהם בלטו במיוחד:
- לבחור את הבלוגרים אותם מצ'פרים בחוכמה – בעניין הזה, אני אישית חושבת שכדאי להיות דיסקרטיים ומינימלסטיים ככל האפשר. בעיניי הרבה יותר מכובד לצוד אחר בלוגר שבאמת מתעניין או ציין את שם החברה בתור לקוח או לקוח פוטנציאלי, מאשר להכריז "בואו תראו, אנחנו מחלקים מתנות חינם". הדרך השנייה אינה פסולה אבל עלולה לפתוח פתח לכל מיני תופעות לא נעימות.
עדיף גם לבחור בלוגרים מכובדים יחסית, שיכתבו ביקורת בונה וחכמה (דוגמאות בהמשך). - דרוש מהבלוגר לציין בדיוק מה נשלח לו ומאיזו חברה, במידה והוא אכן כותב ביקורת.
הרבה חברות עשו לאחרונה טעויות בתחום הזה; מייקרוסופט עוררה סערה כששלחה לבלוגרים מהתחום הטכנולוגי לפטופים של פרארי עם ווינדוס וויסטה, כ"הבעת תודה" על התרומה שלהם בתחום. הלפטופים לא הושאלו – הם היו מתנות לכל דבר, כביכול "No strings attached", אבל אני מניחה שהם ציפו או רמזו בדרך כזו או אחרת שהיו שמחים לקבל בתמורה סקירה על ויסטה. לפחות אחד מהבלוגרים עשה טעות כשכתב ביקורת על הלפטופ אבל לא ציין ממי קיבל אותו.
היו כאלה שטענו שמדובר בשוחד – בעיקר מפני שמייקרוסופט לא מייצרת לפטופים אלא מערכות הפעלה, ובכל זאת הם טרחו לשלוח חתיכת לפטופ מדהים. אם היו רוצים רק ביקורת סטנדרטית על וויסטה היו יכולים לשלוח דיסק התקנה. מייקרוסופט טענו שלא היה מדובר בשוחד בכלל, ושכל אחד מהנמענים ידע שיש לו אפשרות לשלוח את המתנה בחזרה אם אינו מעוניין בה (ובחייאת, מי לא היה מעוניין בכזה דבר?).
גם אצלנו קרה מקרה לפני מספר שבועות עם קמפיין "ינואר המחוספס" של ג'ילט. אמנם לא מדובר בדיוק על אותו המקרה, אלא על סוג שיווק שמכונה "שיווק גרילה". את הקמפיין הובילו מספר בלוגרים כביכול, שהחליטו לא להתגלח במהלך כל חודש ינואר, ויצרו על כך דיונים בפורומים, העלו סרטוני וידאו וכתבו על כך בבלוגים שלהם- מבלי לציין שמדובר בקמפיין פרסומי.
אני מסכימה עם גל מור שקשה להאמין לבלוגר התמים שעד היום טוען שלא ידע שמדובר היה על קמפיין פרסומי (ממש חבל שג'ילט הסכימו שיפרסם אותם בלוגר שכותב ברמה של ילד בכיתה ג' עילג במיוחד), ושהדרך הטובה יותר להוביל את הקמפיין הייתה לצרף את השם של ג'ילט לעניין, ושחברת הפרסום הייתה "פותחת בלוג ייעודי ומשלמת לכותבים איכותיים שיכתבו על הנושא ומקנחת במסיבת רחוב".
בתגובות לקטע של גל מור אפשר אגב למצוא את תגובותו של דורון טל, מנכ"ל חברת הפרסום שעומדת מאחורי הקמפיין.
אבל האם בלוגרים צריכים בכלל לכתוב ביקורות תמורת מתנה? האם זה בסדר מצידם? שרית פרקול שאלה שאלה בזאת לפני כמה זמן ואני רק רוצה לחלוק את דעתי: זה באמת בסדר. זה בסדר גמור, כל עוד עושים את זה בצירוף גילוי נאות, כל עוד זה לא נעשה בהמוניות זולה וכל עוד לא מנצלים את הבלוגר.
בלוגרים נוהגים לציין שעיתונאים לא לוקחים מתנות בתמורה לאיזכור של מוצר, אבל בלוגרים הם לא עיתונאים והם לא כפופים לקוד אתי כזה או אחר, על כל המשמעויות החיוביות והשליליות שנובעות מכך.
למרות שיש לי הרגשה שמרביתכם מרגישים שבכל זאת יש משהו "לא בסדר" בצ'יפור תמורת מילה טובה (או לכל הפחות ביקורת בונה המנוסחת היטב), בעיניי זה בהחלט לא פסול כל עוד זה נעשה בצירוף גילוי נאות ובצורה מחושבת. אין שום דבר רע בשיטת פרסום שהיא ללא וויכוח שיטה מוצלחת שיכולה גם להיות כנה ולפתח קשרים לא רעים בין לקוחות וחברות. כן, הייתי ממשיכה לקרוא אצל בלוגר שהיה מציין בדיוק מי ומה, ואפילו לא ארגיש מרומה.
אבל זו אני.
עיתונאים גם מקבלים מתנות. בתחום ביקורת המסעדות, מזמינים את העיתונאים לארוחה חגיגית כיד המלך, ודוחפים להם קומוניקט מנוסח היטב. במקרה הטוב הם עורכים משפט או שניים בקומוניקט ושולחים לפרסום. לא כל המסעדות והעיתונאים עובדים כך, אבל התופעה נפוצה…
זה מה שאמרתי על הקמפיין של טוויסטד (גם אם הם קידמו את עצמם יותר מאשר את מוצרי אהבה) העובדה שלכולם היה ברור מי עושה מה מתי בשביל מה ונו סטרינגס גרמה לכך שחלק מהבלוגרים שכתבו על קבלת המוצרים כולל ביקורת וזאת אחרי שהם פרסמו את כל ההתנהלות. שוב, לא יודע אם זה פרסם מי יודע מה את מי שזה היה אמור לפרסם אבל לפחות הדרך הייתה נכונה.
האם זה הזמן לפנות למייקרוסופט ישראל ולציין שיש לך בלוג טכנולוגי ושאת מעוניינת לכתוב ביקורת על האופיס 2007 פרו? (לעזזאל הוא עולה יותר ממחשב שולחני)
יוחאי – זה נכון, אתה צודק בהחלט, אבל יהיה נכון גם להגיד שיש עיתונאים שדוחים מתנות מטעמי אתיקה כאלה ואחרים?
ג', העובדה שאין לי מושג מי אלה טוויסטד ועל איזה קמפיין מדובר מוכיחה שאולי זה לא עשה מספיק רעש
לגבי מייקרוסופט – עכשיו כשאני חושבת על זה, לא הייתי רוצה. הם מוזמנים לשלוח אבל לא הייתי כותבת, פשוט כי אני לא רואה את עצמי כמקור ידע על אופיס וגם ה-Ribbon החדש נשמע מעצבן.
אם אני ממש חושבת על זה, נוקיה יהיו היחידים שיצליחו לדרום לי להתיישב ולכתוב, אבל אני לא אפנה לאף חברה בעצמי בקרוב.
אני מסכים שאין שום דבר לא אתי (עבור בלוגר, בניגוד לעיתונאי) בלקבל מתנות תמורת פוסטים, אם יש גילוי נאות.
אם זאת, אם אני אגלה בסוף פוסט על מוצר שהבלוגר קיבל מתנה כדי לכתוב את הפוסט, האצבעות שלי ימצאו את הalt+f4 מהר מאוד.
[...] שרית מהפרדוקס ממשיכה את הדיון העקרוני בחדירה של פרסום ותוכן שיווקי לבלוגים. נושא שראוי לדיון וליבון רציניים, על מגוון הסוגיות האתיות שהוא מעלה. למערכת היחסים החדשה הזו שנוצרת בימים אלה יש גם צד שני, הרבה פחות בעיתי אבל לא פחות מעניין לטעמי – החדירה של דרכי ביטוי בלוגיות לעולם הפרסום, הבלוגיזציה של הפרסום. [...]
[...] שרית תוהה לגבי הלגיטימיות של הצעת מוצרים במתנה לבלוגרים על מנת שיכתבו עליהם. כל זאת בפוסט בלוגרים ומתנות. [...]
שלום שרית,
הבטחתי לך ביקור חוזר והנה אני כאן. למען האמת אני מבקר כאן די בקביעות אך בתפקיד פאסיבי. חיכיתי להזדמנות בכדי להגיב על משהו שאני לא מסכים איתו, קיצוני ומעצבן ולא מצאתי בינתיים.
אז הנה אני כאן בתפקיד המעודד, מקווה שגם עידוד יתקבל בברכה, את בהחלט צודקת, "גילוי נאות" פותר את הבעיה. לטעמי, גילוי נאות הוא חותמת כשרות גם למהדרין ולמחמירין. זכותם של בלוגרים להרוויח כמה ג'ובות.
שלום לחובב המאפייה
תודה שבאת לבקר ושהגבת. הפוסט הזה הפתיע אותי מבחינת מעט התגובות שנכתבו לו. דווקא חשבתי שיהיו הרבה דעות בנושא. או שכולם מסכימים, או שהם ממש לא מסכימים ולא היה להם נעים לצחוק לי בפנים (;
בדיוק היום קראתי שהקונצנזוס הוא האויב הכי גדול של הטוקבקיסט, נראה לי שזה מסתדר לי עם המון פוסטים שלי שלא זכו למענה, מה את אומרת? שנאמץ את המסר?
הי שרית,
מזמינה אותך להשתתף ולשתף בשרשרת חמישה דברים.
לעניין הפוסט שכתבת – כמובן שבעיתונים וכמו שמסתבר, גם כיום בבלוגים נעשה שימוש לרעה בהעברת מסר פרסומי – כשמוצר או שירות מופיע כאייטם באיזשהו מדור הערך הפרסומי שלו יהיה יותר גדול מאשר אם הוא יופיע כמודעת פרסום ותהיי בטוחה שכותב המדור בעיתון מקבל תמורה עבור האייטם. ערכו של בלוג אישי מבוסס, לדעתי, על היותו נטול אינטרסים כלכליים – זה החן שלו וזה יתרונו – חבל נורא אם זה לא ימשיך להיות כך.
[...] מר חזן היקר, אולי כדאי שתקרא את הקטע הזה (על נסיון פרסום הגרילה של ג'ילט שנכשל) וזה (על בלוגרים ומתנות) ומעט על אתיקה בבלוגים (מה יעצבן בלוגרים ומה לא). אני יכולה להבטיח לך שמרבית הבלוגרים לא יסכימו לשיתוף פעולה סמוי, יפרסמו את העובדה שהציעו להם לעשות כזה דבר ואף אחד לא ינצח. המודל שלך לא יעבוד. [...]
[...] דיסקים של סדרות שלא הייתי שולחת בחזרה (אבל הכל עם גילוי נאות, [...]
[...] נאות' על אינטרסים שיש לכותב על מה שהוא כותב מן הסתם מתבקש כהתנהגות אתית בכל פרסום פומבי, ולא רק בבלוגים). בנקאי [...]
[...] לזנות. אין אצלנו אתיקה, אף אחד לא צריך לדעת שכתבנו כי קיבלנו את זה במתנה (אנחנו מתחייבים למחוק את הפוסט* לאחר קבלת המוצר [...]
[...] פיננסי, מה שמצדיק גילוי נאות בעת פרסום, אם בכלל. הרי עתה המצב מתחיל [...]
[...] הנושא הזה בסיבוב הקודם, לפני שהתחלתי לעבוד בבלינק. על הגילוי הנאות, על הקוד האתי, על נסיונות לא מוצלחים להשתלב. כן, ניסינו [...]
[...] לפני מספר חודשים עלה נושא הגילוי הנאות לדיון נרחב בבלוגספירה הישראלית לאחר שמספר קמפיינים במדיה [...]