הקשבתי היום בעניין להרצאות בפאנל הראשון בכנס ריאליטי ואינטרנט של עמותת אשנב. להפתעתי הייתה שם הסכמה על כך שריאליטי אמיתי קיים רק באינטרנט ולא בטלוויזיה. אני לא מסכימה בכלל, בעיקר בגלל שבאינטרנט המציאות יכולה להיות מעוותת ויש גם לא מעט אנשים באינטרנט שמאוד לא מחוברים למציאות.
אחת ההרצאות כללה סיקור נרחב על הריאליטי האינטרנטי של משפחת לנדנברג ושל מורן לביא היבאזזית ונזכרתי בנושא שעלה השבוע אצל סטיב רובל שכתב עד לא מזמן את הבלוג הסופר-חשוב Micro Persuasion, אבל החל מהשבוע סגר את הבלוג (יותר נכון, החליף אותו) ועבר למודל שנקרא Lifestraming. בלוגינג זה כבר מיושן, הוא טוען, היום אנחנו כבר חיים ברשת ב-Flow ו-Lifestraming מתאים ל-Flow.
השבוע ניסחתי את חוק אלון. החוק אומר כי "בכל רגע נתון אין זה יתכן מבחינה פיזיקלית שסביבת העבודה של אלון תהיה מסודרת". וניסיתי, באמת שניסיתי. מיינתי מספרי טלפון, מיינתי פתקיות פוסט-איט שהיו דבוקות לקיר, לקיבורד, למסך ומה לא, דיללתי דפים שעליהם רשימות לקוניות של פעילויות שעליי לעשות. הבעיה בצורה שבה אני עושה סדר היא שאני מתחיל ברוח טובה, אבל מהר מאוד פעילות הסידור הופכת להעברה מאסיבית של פריטים לקופסאות ולמגירות. כתבה מעניינת שהדפסתי אבל אין לי זמן לקרוא? לקופסא. מכתב ממשרד התחבורה שקורא לי לחדש רישיון? לקופסא. וכך הלאה, "מתמיינת" לי סביבת העבודה אל תוך קופסאות שנערמות אחת על השנייה. מדי פעם, כשהסטטוס הקופסאי קשה מנשוא ואי אפשר יותר עם מגדלי הקופסאות, אני מחליט שהגיע הזמן לשנס מותניים ולעשות מעשה. אני פותח את הקופסאות, עורם את תכולתן, ובאקט נחוש והחלטתי מעביר את כל הפרטים לקופסא אחת גדולה. פתרתי את הבעיה. להמשך הקטע »
הפוסט הבא פורסם כבר באפריל 2008 בבלוג הלימודים שלי. הוא עדיין קיים אך לאחרונה החלטתי לצמצם ולרכז את התכנים שאני כותבת. זו הסיבה שאני מפרסמת מחדש - וגם מעדכנת - פוסטים נבחרים ממנו.
סטודנטים רבים לא יודעים לנצל את הטכנולוגיות והכלים הקיימים באינטרנט לטובתם. החלטתי לסכם את מעט הנסיון שצברתי בתור סטודנטית בשביל עבודה נוחה יותר ברשת:
עריכת מסמכים משותפת
Google Docs - כשאתם רוצים שסיכומי השיעורים שלכם יהיו זמינים מכל מקום בעל חיבור אינטרנט, צרו אותם כמסמכים ב-Google Docs. מעבר לזמינות, היתרונות של Google Docs הם הכלים המאפשרים לכם להזמין משתמשים אחרים לצפות במסמך (קריאה בלבד), או לעריכת המסמך אונליין (קריאה ועריכה). בצורה כזו, מספר סטודנטים יכולים לערוך מסמך אחד בו זמנית, מבלי שיצטרכו להעביר באימייל את המסמך למספר אנשים בכל פעם שישנה גירסה חדשה, וכך נותרים מבולבלים עם מספר גרסאות.
כדי ליצור מסמכים ב-Google Docs (ניתן ליצור מסמכי עיבוד תמלילים כמו ב-Word, מצגות כמו ב-PowerPoint וגליונות אלקטרונים כמ ב-Excel) כל הדרוש הוא חשבון ג'ימייל וניתן לגשת אליהם בכתובת http://docs.google.com .
מנסיון אישי: המרצים שלנו מעדיפים (מטעמים קונסטרוקטיביסטיים וכו') להטיל עלינו מטלות קבוצתיות. מרבית המטלות שהגשנו עד היום היו כאלו, וברגע שהשימוש ב-Docs לצורך איסוף החומר ועריכת המסמכים הפך לטבעי, עבודה על המטלות הפכה לקלה הרבה יותר.
Wiki - וויקי הוא אתר שבו כל מבקר יכול לערוך את הדפים. זאת בניגוד לאתר רגיל, בו רק למנהל האתר או מורשים מטעמו יש אפשרות לערוך את הדפים. צורה זו של כתיבת אתר מאפשרת לאסוף ידע מהמבקרים, ולבנות דפים בנושאים שונים, בהתאם לנושא סביבו נבנה הוויקי. כולם מכירים היום את וויקיפדיה וגם משתמשים בה [קרדיט לאתר מוזילה על ההגדרה]. להמשך הקטע »
Compact (מבית Template Fusion) היא תבנית קלילה ומיוחדת בעלת עמודה אחת בלבד. נבדקה בפיירפוקס, באקספלורר 6 & 7 ובגוגל כרום.
תנאי השימוש המקוריים של התבנית (ולכן גם של התרגום) הם CC-Attribution. משמעות הדבר הוא שמותר לעשות בתבנית כל העולה בדעתכם בתנאי שתשמרו את הקרדיט, כולל קרדיט התרגום שלי, בצורת קישור.
עידו קינן פירסם השבוע כתבה שעוררה שוב, בפעם השלישית בערך, דיון אודות תשלום לבלוגרים, גילוי נאות, קוד אתי ועוד נושאים שמסביב. הנושא שחשף עידו בכתבה לא הפתיע אותי. אני עובדת בבלינק כבר שנתיים ולומדת על פעילויות כאלו כל הזמן, גם בתור בלינקית וגם בתור בלוגרית. חלקם נסיונות מעניינים להשתלב בבלוגוספירה, חלקם מוצלחים פחות.
גם אני כתבתי על הנושא הזה בסיבוב הקודם, לפני שהתחלתי לעבוד בבלינק. על הגילוי הנאות, על הקוד האתי, על נסיונות לא מוצלחים להשתלב. כן, ניסינו כבר אז לפתור את הנושאים האלו.
השבוע קראתי וקראתי. קראתי את הכתבה שוב ושוב, את הפוסטים שנכתבו בתגובה לכתבה, את התגובות והטוקבקים, וכולם שואלים אם זה בסדר או לא, ואם צריך קוד אתי או לא, וחלק מהמגיבים קבעו שהם לא יקראו יותר בלוגים שסומנו כמסחריים.
אבל נראה שאף אחד מהגועשים והרועשים לא עצר לרגע וחשב לעצמו מה עומד בבסיס העניין. הבסיס הוא הבלוגרים. בלוגרים שאתם מכירים או לא מכירים, שאם תרצו או לא, מוחמאים כשמציעים להם משהו שבוודאי ישמחו לקבל. להמשך הקטע »
הכלים השונים של Google Docs הפכו בשנתיים האחרונות לכלי הקולבורציה הנוח והמיידי ביותר עבורי (עם אחרים ועם עצמי). כפי שחלקכם ודאי יודעים אני לומדת לתואר טכנולוגיות למידה והמשימות בתואר, רובן ככולן זוגיות או קבוצתיות בהגדרתן.
ל-Docs יש חסרונות רבים כמו תמיכה לא אחידה בכיווניות כתיבה ימין-לשמאל ועיצובים שאובדים בזמן השמירה כמסמך Office. אך מכורח הנסיבות והקושי להפגש כמעט כל ערב כדי לעמוד בקצב המשימות ביעילות, פיתחנו יכולות עבודה מרשימות עם הכלי, וזה חוסך ועוזר המון. היום אנחנו אפילו מקבלים החלטות כיתתיות כמו קביעת תאריך שנוח לכולם בעזרת טבלת Excel פשוטה ב-Google Docs.
השבוע גיליתי תוסף ל-Office שמקל על החיים אפילו יותר – קוראים לו Offisync והוא חוסך את הצורך בגישה ל-Google מהדפדפן כדי לנהל מסמכים, כמו העלאת קבצים או הורדת קבצים בחזרה לאופיס. להמשך הקטע »
זוכרים שהתלוננתי על כך שאני לא מצליחה להתרכז ולקרוא בגלל הרגלי האינטרנט שלי? זה עדיין המצב, אבל לפני מספר חודשים מצאתי פיצ'ר קטן שעוזר לי. הוא נקרא Readability - בוקמרקלט שגוררים לשורת ה-Bookmarks. לחיצה עליו הופכת את העמוד ל"עמוד קריא" על ידי הוצאת כל המרכיבים המסיחים מהעמוד ומשאיר רק את הטקסט. כך למשל נראה עמוד מ-Slate אחרי הטיפול של Readability:
Slate ו-Readability
מיותר לציין שגם הרבה יותר נוח וחסכוני להדפיס את העמודים ש-Readability מייצר. החסרון היחיד הוא שאין עדיין בתמיכה בכיווניות ימין לשמאל, ושלחתי כבר הצעת שיפור למפתחים בנושא הזה.
ואם כבר עוסקים בנסיונות לשפר את הריכוז, למה לא להתקין גם את WriteRoom ל-GoogleDocs (פותח על ידי רן יניב הרטשטיין), שימנע מכל דבר אפשרי להפריע ולהסיט את תשומת לבכם בזמן שאתם עורכים מסמכים ב-Google Docs.
העלאת תמונת רקע אינפורמטיבית לחשבון הטוויטר שלכם יכולה לעזור להציג בקלות אינפורמציה רבה עליכם ועל התכנים שאתם כותבים עליהם, ובעיקר להוסיף פרטי יצירת קשר נוספים. לאחרונה החלטתי ליצור רקעים יפים יותר ללקוחות שלנו (בבלינק) וגיליתי שהעימוד הנוקשה של טוויטר מקשה על התאמת הגרפיקה.
בחיפוש מהיר בגוגל גיליתי שאחרים כבר נתקלו בבעיה ויצרו Templates לעיצוב עמוד הטוויטר.
הראשון שניסיתי היה טמפלייט בפורמט PPT שהתגלה כלא מדוייק במיוחד. אחרי שהעליתי את הרקע (למשל באורקל) גיליתי שהפרופורציות אינן נכונות. ובכל זאת, הטמפלייט מאפשר לקבל די בקלות את תחושת הגודל בעמוד הטוויטר.
השבוע הושק talker.co.il, שירות המתממשק לטוויטר ומאפשר לנהל את חשבון הטוויטר שלכם בעברית. הביצוע יפה ומרשים, עמוד הבית כיפי ומעניין. נענע מכנים בעמוד הבית את talker כ"twitter הישראלי", וממשיכים להפגין שליטה טובה יותר בטרנדים מאשר אתרי תוכן אחרים (נענע היה גם האתר הגדול הראשון שאימץ את Facebook Connect).
אבל - ואני שואלת בכנות - מה המטרה של talker? להנגיש את הטרנד לישראלים? האם זה אומר שבנענע וב-devunity חושבים שהמחסום שעומד בפני Twitter בארץ הוא מחסום השפה? *
אני מאמינה, ותנסו לשכנע אותי אחרת, שבעולם הרשתות החברתיות השפה היא לא המחסום שמונע מטוויטר להפוך לטרנד בישראל. אם אכן זה היה המקרה, סנוז, תואם הטוויטר של תפוז, היה הופך לטרנד כבר לפני שנה. אם האנגלית בפייסבוק הייתה הבעיה, לא היינו שומעים רק תלונות על הממשק העברי של פייסבוק שכנראה לא אומץ באופן משמעותי.
אז אם נסתכל על נסיונות העבר, נראה שהשפה היא לא הבעיה. ישראלים כבר מסתדרים היום באופן כללי עם "אנגלית אינטרנטית", וככל שהזמן עובר ילדים מתמודדים ומתרגלים יותר ויותר לאנגלית באינטרנט.
המחסום הוא תרבותי. אני לא סוציולוגית, אבל אני מנסה להבין בעצמי ובמסגרת העבודה שלי בבלינק כבר מספר שנים מה גורם לישראלים להפנים טרנדים באינטרנט בעוצמה נמוכה ובאיחור יחסי ועדיין לא מצאתי את התשובה, ולכן גם לא מצאתי פתרון. הבנה של הסיבות שמונעות מישראלים לאמץ טרנדים באותה מידה או באותה מהירות יסייעו לכל מי שעוסק באינטרנט הישראלי בצורה כלשהי.
מצד שני, יכול להיות שצריך לקבל את המצב כמו שהוא, ולצאת מנקודת הנחה ש"ככה זה", ולהתאים את עצמנו לאופי המשתמשים- גם זו אפשרות.
* אגב, אהבתי את התוספת לעמוד הבית שממליצה לעקוב אחרי טוויטריסטים בולטים ומוכרים. זה משהו שטוויטר יכולים וצריכים להשתמש בו כדי למנוע את התחושה המוזרה בדקות הראשונות שגורמת למשתמשים לשאול "טוב, נו. מה עכשיו?".
בעוד אני מאמנת בחזרה את שריר הבלוגינג שלי, אין מנוס ואין בושה בכך שאחלוק איתכם את כמויות המידע הענקיות שעוברות מול עיניי במהלך היום.
Write Your LinkedIn Profile for Your Future - הכותרת משכה אותי, כי אני נמצאת במוד של עבודה עצמית בשבועות האחרונים. למרות שהפוסט לא עוסק בדיוק במה שחשבתי, הוא מעניין ובסיסי למי שעדיין חושש מ-Linkedin. אני חשבתי לעצמי שהפוסט יהיה ניו-אייג'י מעט ויעודד אותי לכוון לאן אני רוצה להגיע על ידי ניסוח של איך ייראה פרופיל הלינקדאין שלי בעוד חמש שנים. זו בעצם הדרך להגיד לחנונית כמוני "תקבעי לעצמך מטרות". נראה לי שזה תרגיל מעניין לביצוע בכל מקרה.
Sentiment, the Economy and the Market - מסביר בצורה ברורה על מדד ה-ESI לבדיקת מצב הרוח הפיננסי הלאומי בארה"ב. זה נשמע מרשים עד שמבינים שמדובר על מדד שסופר כמה פעמים מוזכרת המילה recession (ומילים נרדפות) וכמה פעמים מוזכרת המילה recovery. מדע מדוייק, כמו שאתם רואים. נתן גיליאט מציע כמה מודלים אחרים, ומזכיר שאף אחד כבר לא מאמין לעיתונים וחייבים לבצע Social Media Analysis. בעיניי אפשר להשתמש במודלים האלה לפיתוח מערכת Online Reputation ו-PR רצינית.
אני מתחילה לכתוב סמינריון בנושא Enterprise 2.0 במסגרת הלימודים. סקירת הספרות איז גואינג טו בי א ביץ', כי אין ספרות. כצפוי, על פי התאוריה שפיתחתי, בארץ מתחילים לחקור את הנושא שנתיים אחרי שהנושא הפך לטרנד ששווה לכתוב עליו בארה"ב. לפחות מצאתי מקום טוב להתחיל בו. אפשר לעקוב אחרי המציאות שלי בדלישס. הצעות יתקבלו בשמחה!
נפרדתי השבוע מ-Scrubs. בפינאלה החבר'ה שם עשו JK Rowling וחלקו איתנו את העתיד של ג'יי די וכל השאר עם פיטר גבריאל ברקע, לא פחות ולא יותר (אני אוהבת במיוחד את Merry Xmas.. Perry!). זהירות, ספוילרים!